<h1>צרור החיים הדרך העשירי סימן ט'</h1>
<h2>דף קיא.</h2>
פעמים שסותמין נקב החבית בבלאי בגדים. ופרש"י ז"ל דאסור לסותמו בי"ט משום דאיכא משום סחיטה. ואפילו ר"ש מודה, משום דפסיק רישיה ולא ימות. וה"ר נתן בעל הערוך התיר כל היכא דאזיל היין לאיבוד ואינו נהנה ממנו. ואסר ה"ר נתן במגופה של חבית, דכי סחיט ליה לא אזלי משקין לאיבוד, דהשתא כיון שהוא פסיק רישיה ולא ימות ונהנה ממנו אע"פ שאינו מתכוין לכך כמתכוין הוא ואסור. ור"ת ז"ל חילק בין חבית של מים לשאר משקין כגון יין. דבחבית של מים בין שהנקב מצדה בין שהוא למעלה אסור לסותמו משום סחיטה. ובחבית של שאר משקין, אם הנקב מצדה מותר, דאזיל לאיבוד. ואם הנקב מלמעלה אסור, דלא אזיל לאיבוד. והטעם דבשני ענינים הוו סחיטה.
<h2>דף קמח.</h2>
ושואל אדם מחבירו כדי יין וכן ככרות ואפילו בשבת, ובלבד שלא יאמר בלשון הלואה. ועתה לפי לשון הלעז הלואה ושאלה אחד הם, ולא יאמר אלא תן לי כך וכך ככרות או כך וכך כדי יין. ואומר לחבירו מלא לי כלי זה יין ואפילו הוא כלי של מדה. ובלבד שלא יזכור שם מדה, אבל אומר מלא לי כלי זה ולמחר נמדוד אותו, כן כתב רבי' ז"ל.
<h2>דף קמח:</h2>
וחנוני שאינו מאמין לבני אדם מניח אדם טליתו ובלבד שלא יאמר לו הרי לך טליתי במשכון דדמי למעשה חול. הלואת י"ט נתנה ליתבע בב"ד, שאם לא כן נמצא שלא יקיף אדם לחבירו וימנע משמחת י"ט. ויש מסופקין בענין. ומ"מ אם קדם מלוה ותפס אין מוציאין מידו. ואם חזר הלוה ונטל כליו, אין מוציאין ממנו להחזירו למלוה כי שלו הוא שחזר ונטל. נטל הלוה כליו של מלוה עד שיחזיר לו המלוה כליו, מוציאין מיד הלוה, שהרי גזלה היא וגזלה אנו מוציאין מידו. ולדברי כלם הלואת י"ט שני נתנה ליתבע וב"ד נזקקין וגובין. כן כתב רבי' הרשב"א ז"ל.
